עופר מאיר
בעבר הלא רחוק, בעידן הרפואה הפטרנליסטית, הרופא חמור הסבר היה מסיים את הבדיקות ואומר: "אבחנתי אצלך את המחלה הזאת והזאת – הפתרון הוא ניתוח. הוא יתבצע מחר בבוקר, תתחיל להיות בצום" ושם הסיפור היה מסתיים.
למרבה השמחה (והבלבול), היום ברורה לכולם זכותו של המטופל להיות מיודע (informed) למצבו, להשלכותיו ולאלטרנטיבות טיפוליות. "חוות דעת שנייה" שפעם נחשבה כמעט לשימוש בשפה גסה ולמשהו שלא אומרים אותו – היא היום זכות לגיטימית, מקובלת, נפוצה למדי.
אפילו אם אין מחלוקת על כך שהניתוח הכרחי ויש לבצעו – האפשרות לבחור רופא או מנתח (גם ברפואה הציבורית בישראל) היא אופציה כמעט מובנת מאליה, שברור שמטופל חכם יידרש לה. אבל איך ההעדפות והרצונות של המטופל קשורים לטיפול עצמו?
היום, בעידן של פריחת הרפואה, למצבים רבים יש כמה וכמה אלטרנטיבות טיפוליות שונות.
דוגמה קיצונית לכך היא הגדלת ערמונית שפירה – בעיה שכיחה ביותר (50% מהגברים מעל גיל 50 ו-70% מהגברים מעל גיל 60) שבמהלכה הבלוטה גדלה ומפריעה לתפקוד התקין של שלפוחית השתן (מה שמריץ גברים רבים אל השירותים בתכיפות גבוהה) שפותחו לה פתרונות רבים מאוד במשך השנים.
יש לא רק סוגים רבים של תרופות (חוסמי אלפא; מעכבי 5α-reductase; תכשירים אנטי-כולינרגיים; מעכבי פוספודיאסטראז; ותרופות צמחיות) אלא גם הרבה אופציות פולשניות וזעיר-פולשניות (לייזר ירוק PVP; אמבוליזציה של עורקי הערמונית; ניתוח TURP; לייזר הולמיום HoLEP; ניתוח הרמת ערמונית UroLift; ויש עוד כמה וכמה אופציות).
איך מחליטים? מקשיבים לרופא שנשמע הכי נחמד? הכי מבין? הכי מנוסה? הכי מיומן? שומעים בעצתו של רופא המשפחה, שמכיר אותנו הכי טוב? סומכים על האינטואיציות של בת הזוג? מטילים מטבע, וזהו?
מעבר לדיון הכלכלי (מה נכלל בביטוח שלך בקופת החולים; מה כלול ברובד הביטוח הנוסף בקופה, השב"ן, כמו כללית מושלם או מכבי זהב; האם יש לך ביטוח בריאות פרטי שיכסה פעולות נוספות;
כאן נכנסת אישיותו, העדפותיו ורצונותיו של המטופל אל התמונה, והם יוכלו לכוון אותנו אל הפתרון האופטימלי בעבורו.
תכונה מוכרת בשם "שנאת סיכון" יכולה לתת לנו כיוון: מישהו ניסה תרופות, הן כבר לא עובדות, הרופא המליץ לו על ניתוח שצפוי לפתור את הבעיה, אבל פרוצדורה פולשנית מבעיתה אותו. במקרה כזה נוכל לנסות בעקשנות עוד קבוצה של תרופה ואז אולי עוד אחת וננסה למצות עד תום את הכיוון התרופתי, לפני שעוברים לסכין המנתחים.
לעומתו, מישהו עם Compliance (היענות לטיפול – בכדורים, היכולת לקחת כדור בהתמדה ובזמן) נמוך, שמתקשה להתמודד עם נטילה יומיומית של תרופות, אולי נשקול אם ניתן להציע לו ניתוח בשלב מוקדם יותר (לא מוקדם מדי, כמובן) מכפי שבדרך כלל מתבצע.
מישהו שהוא Early Adopter יוכל לפתוח בפנינו את האופציה להציע לו את הטיפולים הכי חדשניים והכי מתקדמים. לעומתו, מטופל שהוא הפוך ממנו, Laggard, ירצה ללכת רק על פרוצדורות ניתוחיות ותיקות שהוכחו מעל לכל ספק סביר על אלפי חולים ושנצבר לגביהן ניסיון קליני משמעותי.
בניווט בריאות אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להבין מי נמצא מולנו (האם הוא שמרן או נלהב מחידושים; האם הוא רוצה לסיים דברים "בבת אחת" או שהוא יותר תהליכי בהעדפות שלו; וכדומה) – ואז לנסות "לתפור" לו את הפתרון הטיפולי הכי מדויק למידותיו.
